מס שבח היסטורי, הידוע גם כמס מורשת או מס שימור היסטורי, הוא כלי מדיניות שמטרתו לתמרץ שימור ותחזוקה של נכסים היסטוריים. חיבור זה יעמיק בהקשר ההיסטורי של מס שבח היסטורי, ידון בתכליתו וביתרונותיו, וכן יבחן את הביקורות והאתגרים הקשורים ליישומו.
שורשיו של מס שבח היסטורי
התפיסה, שנועדה בתחילה כאמצעי להגנה ושימור אתרי מורשת, התפתחה עם הזמן וכוללת מרכיב
תמריץ כספי לבעלי נכסים.
מדינות כמו צרפת, איטליה וארצות הברית יישמו צורות שונות של חוקי מס הערכה היסטוריים כדי להגן על ציוני הדרך ההיסטוריים שלהן ולקדם שימור מורשת.
לדוגמה, בצרפת, "חוק מאלרו" מעניק תמריצי מס לשיקום מבנים היסטוריים, המובילים להחייאת אזורים עירוניים רבים.
המטרה העיקרית של מס שבח היסטורי היא לעודד בעלי נכסים לשמור ולשמר נכסים היסטוריים,
ובכך לשמור על המורשת התרבותית של קהילה. על ידי מתן הטבות מס, כגון ניכויים או זיכויים,
ממשלות שואפות לעורר השקעה במאמצי שימור מורשת.
יתרה מכך, מס שבח היסטורי יכול לתרום לפיתוח הכלכלי של אזור על ידי משיכת תיירות מורשת,
מס שבח היסטורי אינו חף מביקורות ואתגרים.
דאגה מרכזית אחת היא הסיכון של ג'נטריפיקציה ועקירה של
תושבים ותיקים בשכונות היסטוריות עם עליית ערכי הנכסים. בנוסף, קביעת הערך של הערכה היסטורית יכולה להיות מורכבת,
מכיוון שהיא כרוכה בהערכת המשמעות ההיסטורית ומצבו של נכס. יתרה מכך,
ישנן סוגיות של הון שיש לקחת בחשבון, שכן תמריצי המס
עשויים להועיל בעיקר לבעלי נכסים עשירים יותר,
ולעורר שאלות לגבי צדק חברתי והכללה במאמצי שימור המורשת.
לסיכום
מס שבח היסטורי משמש כלי רב ערך לקידום שימור נכסים היסטוריים וטיפוח שימור מורשת תרבותית.
הוא אמנם מציע יתרונות שונים כגון קידום תיירות מורשת ותמריצים לתחזוקת נכסים,
מורכבות הערכת שווי ושיקולי הון שיש להתייחס אליהם ביישומו. על ידי איזון קפדני של היבטים אלה,
ממשלות יכולות למנף ביעילות את מס השבח ההיסטורי
כדי לשמור על אתרי מורשת ולקדם פיתוח בר קיימא.
